גישת הקשר המרפא – כיצד אפשר לסייע לילד באמצעות ההורה
גישה לעבודה רגשית דרך ההורה, בשילוב EFT וטאפינג, כאשר הילד אינו משתתף ישירות בתהליך
כאשר ילד מתמודד עם פחד, חרדה, קושי רגשי או דפוס שחוזר על עצמו, הנטייה הטבעית היא לחשוב שהילד עצמו צריך להגיע לטיפול. אבל לא תמיד זה הכרחי, ולא תמיד זו הדרך המתאימה ביותר.
יש מצבים שבהם אפשר ורצוי לעבוד דרך ההורה.
בגישת הקשר המרפא ההורה משמש כגשר אל הילד. ההורה אינו נדרש „לתקן את עצמו", ואינו מוצג כמקור הבעיה. גם הילד אינו מוגדר כמי ש„משהו בו לא בסדר".
העבודה נעשית דרך ההורה, תוך שימוש בכלים מתחום ה־EFT והטאפינג, כדי להתבונן בחוויות, בנקודות עומס, באירועים משמעותיים ובתגובות רגשיות הקשורות לילד ולסיפור חייו.
אחד היתרונות האפשריים של עבודה בדרך זו הוא שהילד עצמו אינו נדרש להשתתף ישירות בתהליך.
הוא אינו צריך לשבת מול מטפל, להסביר מה הוא מרגיש או להתמודד עם התחושה שלוקחים אותו לטיפול משום שיש בו משהו שצריך לתקן.
לעיתים עצם העובדה שהילד אינו הופך ל„מטופל" מאפשרת תהליך עדין יותר.
למה לעבוד דווקא דרך ההורה?
כאשר ילד מגיע לטיפול, גם אם הכוונה היא לעזור לו, הוא עלול לעיתים לפרש את עצם ההגעה לטיפול כמסר:
- „משהו בי לא בסדר".
- „אני הבעיה".
- „אני צריך להשתנות".
כמובן שלא כל ילד יחווה זאת כך, אבל אצל ילדים מסוימים עצם הפנייה לטיפול יכולה לעורר התנגדות, לחץ, בושה או תחושה שמנסים לשנות אותם.
בעבודה דרך ההורה אפשר במקרים מסוימים להפחית את העומס הזה.
הילד אינו צריך להסביר את עצמו, לענות על שאלות או לשאת על כתפיו את האחריות לשינוי.
ההורה הופך למתווך — לגשר שדרכו ניתן לגשת אל החוויה של הילד בדרך אחרת.
ההורה אינו הבעיה – הוא הגשר
חשוב מאוד להבהיר נקודה זו:
ההורה אינו הבעיה ואינו צריך להשתנות כדי „לתקן" את הילד.
גישת הקשר המרפא אינה מבוססת על ההנחה שהקושי של הילד נובע מכך שההורה פועל לא נכון.
ההורה משמש בתהליך כגשר.
הוא מכיר את הילד, מכיר את סיפור חייו, זוכר אירועים משמעותיים ויכול להביא לתהליך מידע וחוויות שהילד עצמו לעיתים אינו יודע לנסח.
דרך ההורה ניתן להתבונן בציר הזמן של הילד, באירועים שעשויים להיות משמעותיים עבורו ובתקופות שבהן הופיעו שינויים רגשיים או התנהגותיים.
העבודה אינה עוסקת בחיפוש אשמה.
היא עוסקת ביצירת מרחב שבו אפשר להתבונן במה שהילד עבר, במה שהוא אולי חווה ובדרך שבה ניתן להפחית עומס רגשי סביב אותן חוויות.
מהי גישת הקשר המרפא?
גישת הקשר המרפא היא דרך עבודה שבה ההורה משתתף בתהליך עבור הילד, גם כאשר הילד עצמו אינו נמצא במפגש.
העבודה יכולה לשלב EFT, טאפינג וכלים נוספים לעבודה עם עומס רגשי.
במהלך המפגש מתבוננים יחד בסיפור של הילד. למשל:
- מתי התחיל הקושי?
- מה קרה בתקופה שקדמה לכך?
- האם היו אירועים משמעותיים?
- אילו שינויים התרחשו בחיי הילד?
- האם היו פחדים, פרידות, מעברים, חוויות קשות או תקופות של עומס?
- האם קיימים דפוסים שחוזרים שוב ושוב?
לא מחפשים „אירוע אחד שאשם בהכול".
במקום זאת מנסים להבין את התמונה הרחבה ולעבוד בעדינות עם הנקודות שעולות.
כיצד מתבצע התהליך?
התהליך מתחיל בדרך כלל בשיחה עם ההורה.
מגדירים את הקושי המרכזי ומנסים להבין מתי הוא התחיל וכיצד הוא בא לידי ביטוי בחיי היום־יום.
לאחר מכן ניתן לבנות מעין ציר זמן של הילד.
על ציר הזמן אפשר לזהות אירועים משמעותיים, תקופות של שינוי או נקודות שבהן הופיע עומס רגשי.
בהמשך משתמשים בטאפינג ובכלים נוספים כדי לעבוד עם הנקודות שעולות.
ההורה אינו מנסה „לשחק את הילד" ואינו צריך לדעת בדיוק מה הילד מרגיש.
הוא משמש כמתווך.
לעיתים העבודה נעשית עם התמונה שההורה מחזיק לגבי הילד, עם הזיכרונות שלו מהאירועים ועם מה שעולה בזמן התהליך.
בין המפגשים מתבוננים במה שקורה בחיי היום־יום.
- האם משהו השתנה?
- האם תגובה מסוימת נחלשה?
- האם הופיעה התנהגות חדשה?
- האם הילד מגיב אחרת במצבים שבעבר היו קשים?
התהליך מתקדם בהתאם למה שעולה ולא לפי פרוטוקול קבוע מראש.
מה מקומם של EFT והטאפינג?
EFT וטאפינג הם כלים המשלבים התמקדות בחוויה רגשית עם הקשה עדינה על נקודות שונות בגוף.
בגישת הקשר המרפא הטאפינג משמש כחלק מהעבודה עם ההורה.
העבודה יכולה להתמקד בזיכרונות, פחדים, מחשבות, תחושות או אירועים הקשורים לילד.
המטרה אינה „לטפל בילד מרחוק", אלא להשתמש בהורה כמתווך לתהליך רגשי. בספרות המקצועית קיימים דיווחי מקרה על טאפינג באמצעות מתווך (סקירה תיאורית), ועל המחקר על EFT באופן כללי אפשר לקרוא במדריך.
הטאפינג מאפשר לעיתים לעבוד עם עומס רגשי בדרך שאינה מבוססת רק על שיחה וניתוח. (על השילוב בין EFT ל־Master Tapping אפשר לקרוא כאן.)
מקרה מהקליניקה – עבודה עם אם לילד בן שש
אם לילד בן שש פנתה אליי וסיפרה שהבן שלה חרדתי, לדבריה, כבר מגיל צעיר מאוד.
היא ביקשה ליצור עבורו תהליך מבלי לערב אותו ישירות.
הילד עצמו לא השתתף במפגשים.
במהלך ארבעה מפגשים האם שימשה כמתווכת.
עברנו יחד על ציר הזמן של הילד, זיהינו אירועים ונקודות משבר שעשויים להיות משמעותיים עבורו, ועבדנו באמצעות טאפינג על הנקודות שעלו.
בין מפגש למפגש האם דיווחה על שינויים בהתנהגות ובתגובות של הילד.
עם התקדמות התהליך היא תיארה שינוי הדרגתי בדפוסים שהטרידו אותה מלכתחילה.
המקרה הזה הוא דוגמה לאופן שבו אפשר לעיתים לעבוד עם הורה עבור ילד, מבלי שהילד עצמו נדרש להיות חלק ישיר מהמפגש.
מדובר במקרה אישי, ואין להסיק ממנו שתוצאה דומה תתרחש אצל כל ילד או בכל מצב.
למה לפעמים הילד אינו צריך להיות נוכח?
יש ילדים שלא רוצים להגיע לטיפול.
אחרים מתקשים לדבר עם אדם זר.
יש ילדים צעירים שאינם יודעים להסביר במילים מה הם מרגישים.
ולפעמים דווקא הרצון הטוב של המבוגרים „לעזור לילד" עלול לגרום לו להרגיש שמסתכלים עליו כעל בעיה שצריך לפתור.
במצבים כאלה עבודה דרך ההורה יכולה לאפשר גישה אחרת.
הילד ממשיך בשגרת חייו.
הוא אינו נדרש לנתח את עצמו ואינו צריך להתמודד עם תחושה שהוא נמצא תחת בדיקה.
התהליך מתרחש דרך ההורה המשמש כגשר.
האם ההורה צריך להשתנות?
לא בהכרח.
זו נקודה חשובה מאוד.
גישת הקשר המרפא אינה הדרכת הורים במובן הרגיל.
המטרה אינה לומר להורה כיצד עליו להתנהג או להסביר לו שהוא צריך להשתנות כדי שהילד ישתנה.
לעיתים במהלך התהליך ההורה עצמו עשוי כמובן לחוות תובנות או שינוי באופן שבו הוא רואה את המצב, אבל זו אינה דרישה ואינה תנאי.
ההורה אינו הבעיה. הוא הגשר.
האם אפשר לעבוד כך גם כאשר הילד מסרב לטיפול?
לעיתים כן.
דווקא כאשר ילד אינו רוצה להגיע לטיפול, עבודה דרך ההורה יכולה להיות אפשרות שכדאי לשקול.
במקום להפעיל לחץ על הילד להשתתף בתהליך שהוא אינו רוצה בו, ניתן להתחיל בעבודה עם ההורה ולראות מה מתפתח.
עם זאת, לא בכל מצב עבודה דרך ההורה מספיקה.
יש מקרים שבהם הילד זקוק לטיפול ישיר או להערכה מקצועית מתאימה.
באילו מצבים אפשר לשקול עבודה דרך ההורה?
הגישה יכולה להיות רלוונטית במצבים שבהם הילד חווה למשל:
- קשיים רגשיים: פחדים, חרדה, תגובות רגשיות שחוזרות על עצמן, ודפוסים שהתפתחו לאחר אירוע משמעותי
- שינויים והסתגלות: קושי סביב שינויים וקשיי הסתגלות
- קשיים בתפקוד היומיומי: קשיי תקשורת, קשיים חברתיים וקשיים לימודיים
- קושי סביב הטיפול עצמו: התנגדות לטיפול, או קושי לדבר על מה שעובר עליו
ההתאמה לתהליך נבחנת בכל מקרה באופן אישי.
מתי עבודה דרך ההורה אינה מספיקה?
יש מצבים שבהם חשוב לפנות ישירות לאיש מקצוע מתאים. לדוגמה:
- חשש לפגיעה עצמית
- סכנה לילד או לאחרים
- אלימות משמעותית
- חשד להתעללות
- ירידה חריפה בתפקוד
- מצוקה נפשית משמעותית
- תסמינים רפואיים
- מצב שמצריך אבחון פסיכולוגי, פסיכיאטרי או רפואי
גישת הקשר המרפא אינה תחליף לאבחון רפואי או נפשי כאשר הוא נדרש. משרד הבריאות מפרט סימנים שבהם כדאי לפנות לטיפול עבור ילדים ובני נוער.
הבסיס המקצועי לגישה
הבסיס לעבודה בדרך זו התפתח אצלי לאורך השנים מתוך ניסיון בעבודה עם EFT וטאפינג ומתוך הכשרות מקצועיות שונות.
חלק משמעותי מההבנה של האפשרות לעבוד עם הורה עבור ילד התפתח בעקבות קורס שעברתי עם ד״ר גבריאל רוטן (Dr. Gabriëlle Rutten), רופאה מהולנד, שעסקה בין היתר בעבודה רגשית דרך ההורה (אתר המרכז שלה, NovetEFT).
מתוך ההכשרה הזו, יחד עם הניסיון שצברתי בעבודה עם טאפינג, התפתחה בהדרגה הדרך שאני מכנה היום: גישת הקשר המרפא. (עוד עליי)
שאלות נפוצות
האם אפשר לעזור לילד גם אם הוא לא מגיע לטיפול?
במקרים מסוימים כן. ניתן לעבוד עם ההורה כמתווך ולבחון האם מתרחשים שינויים בחוויה או בהתנהגות של הילד לאורך התהליך.
האם העבודה נעשית עם הילד או עם ההורה?
המפגש מתקיים עם ההורה. הילד אינו חייב להשתתף בתהליך.
האם הילד צריך לדעת שההורה עובר תהליך עבורו?
לא בהכרח. הדבר תלוי בגיל הילד, במצב ובאופי התהליך. אין צורך להפוך את הילד ל„מטופל" אם הוא אינו משתתף ישירות.
האם ההורה צריך להשתנות?
לא. המטרה אינה לתקן את ההורה. הוא משמש כגשר אל החוויה של הילד.
האם זו הדרכת הורים?
לא במובן הרגיל. לא מדובר בעיקר בלימוד ההורה כיצד להתנהג, אלא בעבודה רגשית דרך ההורה כמתווך.
האם אפשר להשתמש ב־EFT עבור ילד דרך ההורה?
בגישה זו EFT וטאפינג משמשים ככלים בעבודה עם ההורה סביב חוויות, זיכרונות ואירועים הקשורים לילד.
האם הגישה מתאימה לחרדה אצל ילדים?
לעיתים אפשר לשקול עבודה דרך ההורה כאשר ילד חווה פחדים או חרדה, אך יש לבחון כל מקרה בנפרד. במצבים משמעותיים או מתמשכים חשוב לפנות גם לאיש מקצוע מתאים.
כמה מפגשים נדרשים?
אין מספר קבוע. הדבר תלוי בקושי, במשך הזמן שהוא קיים ובאופן שבו התהליך מתפתח.
האם הגישה מחליפה טיפול ישיר בילד?
לא. יש מקרים שבהם עבודה דרך ההורה יכולה להספיק או להיות התחלה מתאימה, ויש מקרים שבהם טיפול ישיר בילד הוא הבחירה הנכונה.
לסיכום
לא תמיד כדי לעזור לילד צריך להתחיל דווקא מהילד עצמו.
לעיתים ההורה יכול להיות הגשר.
עבודה דרך ההורה מאפשרת במקרים מסוימים ליצור תהליך רגשי מבלי להעמיס על הילד, מבלי להפוך אותו ל„בעיה" ומבלי להעביר לו מסר שמשהו בו אינו בסדר.
ההורה אינו צריך להשתנות כדי לתקן את הילד.
הוא מאפשר דרך נוספת להגיע אל הסיפור, אל החוויה ואל המקומות שבהם ניתן להתחיל ליצור תנועה.
זהו לבה של גישת הקשר המרפא.
מקורות והבהרות מקצועיות
- ד״ר גבריאלה רוטן ומרכז נובט – התקן של טכניקות לשחרור רגשי: https://www.noveteft.com/en/about-us/
- מידע של משרד הבריאות על סימנים המחייבים פנייה לטיפול בילדים ובני נוער: https://me.health.gov.il/mental-health/therapy-rehabilitation/public-care/kids-and-teens/when-to-seek-kids-therapy/
- סקירה תיאורית של דיווחי מקרה על טאפינג באמצעות מתווך: https://www.academia.edu/96412003/Chapter_7_The_Curious_Phenomenon_of_Surrogate_Tapping
המידע במאמר נועד להסביר את דרך העבודה ואינו מהווה אבחון רפואי או נפשי. במצב של סכנה, פגיעה עצמית או חשש לאובדנות יש לפנות לקבלת עזרה מקצועית דחופה.
רוצים לבדוק האם עבודה דרך ההורה יכולה להתאים למצב שלכם?
אם הילד מתמודד עם קושי רגשי ואינכם בטוחים אם נכון לערב אותו ישירות בתהליך, ניתן ליצור קשר ולבדוק האם עבודה דרך ההורה יכולה להיות אפשרות מתאימה.